מתוקים חדשים

יש ילדים כמו יהלי שלי , אם מפאת גילם הצעיר , חשש וחוסר קבלה שיותר קשה להם , הם צריכים יותר זמן וחשוב לא ללחוץ , לשתף בהדרגה, לתת להם עזרה. אנחנו הלכנו לטיפול רגשי במשך חצי שנה בתקופה הראשונית לאחר האבחון במטרה להעצים אותו ולהתייחס אליו כאל גיבור ולתת מקום ל מיוחדות, עבודה על החוזרות שלו , דבר שעזר לביטחון העצמי שלו וחיזק אותו.
עדיין קיימים אישיוז  ויש התמודדויות כאלה ואחרות קשות יותר וקשות פחות וזה בסדר , זה מובן. אני משתדלת כמה שיותר ל״הרים״ לו ולעודד אותו לעצמאות , אבל לא לוחצת , לדוגמא הוא ראה אותי ממלאת מזרקים למשאבה ורצה גם , אז נתתי לו והוא היה מבסוט , יש דברים שהוא כבר מבצע לבד- ניתוק משאבה וחיבור , השהייה , זמני, לתת בולוס, לבטל זמני, הוא הדריך בגיל 4 את הסייעת  הרפואית איך מחליפים בטרייה למשאבה ,  הוא יודע לקרוא מה שמופיע על צג המשאבה ומה זה אומר , אבל מצד שני נמאס לו ושה משאבה מצפצפת הוא מתעלם. הוא שמח ומתרגש לקראת הסופ״ש של״סוכריות קופצות לאילת 2״ , אך יחד עם זאת הוא סגור ולא מתחבר לסוכרתיים אחרים (בניגוד אליי שחיפשתי רק להכיר עוד בנות סוכרתיות).

יש לו עוד דרך לעבור ואני אחכה בסבלנות , אהיה שם להדריך ולחבק ולהכיל.