מבוא לעצמאות

הסוכרייה האישית שלי יציין בעוד שבועיים (ויומיים) 8 .

מיום שאובחן/חלה לא הלך לחבר לבד, לא נשאר בבית לבד  עם מבוגר אחר מלבדי, הסיבה – אף אחד לא הרגיש/מרגיש מספיק בטוח, שיוכל לתפעל את המשאבה חוץ ממני.

יש מן לחץ כזה, פחד מלעשות טעות פאטלית ומאותגרות טכנולוגית, ולכן מאז הסוכרת שלו למעשה נמנעו ממני המון דברים:

לצאת בערב להופעות ולכל מיני מקומות, גם במהלך היום, אם לא לקחתי אותו איתי לסידורים, ישר הייתה חרדה כזאת, שמשהו עלול להשתבש ולקרות.

יכול להיות, שזה פחדים מהטכנולוגיה וגם מרמת האחריות.

… ואז התחברנו למשאבה 780 של מדיטרוניק, שהיא משאבה במעגל סגור, כלומר שפועלת כמו לבלב מלאכותי. החידוש במשאבה מלבד להפסיק את הזלפת האינסולין ברמות הנמוכות, היא גם מתקנת בעצמה כשהסוכרים גבוהים, אין בה באזל קבוע והיא לומדת ומעריכה את המצב ומתקנת כשצריך כמו במקרים ששוכחים לתת אינסולין וכיו׳ב, והחיים פשוט נעשו יותר קלים.

הדבר מתבטא בביטחון, שאני יודעת בכל זמן נתון מה קורה (טוב, כשאפליקציית המעקב באמת פועלת/שהילד/לא שכח את הטלפון/הסייעת לא סגרה את האפליקציה ושיש קליטה בשטח בי״הס…) , הילד אינו נדרש לבצע בדיקות דם, המשאבה פשוטה להפעלה וידידותית לילד ולמבוגרים המאותגרים טכנולוגית, מכיוון והאייקונים מאוירים. בנוסף הילד בגיל שאפשר להתחיל, הוא כבר יודע פונקציות, מעורב יותר ומבין. אני גם משתדלת כל הזמן ל״הרים לו״ ולעודד שאני סומכת עליו ושלא נורא אם יעשה טעות תמיד אפשר לתקן, ואם הוא שוכח לתת אינסולין המשאבה מתקנת. וכך יצא שביום חמישי בערב 01.06.23, כש״קיבלתי פס״ לצאת להופעה של רובי ויליאמס (אחרי שנות אור שלא פקדתי את הפארק), הכינותי מבעוד מועד דף הנחיות כמה שווה כל דבר שהסוכריה עשוי לרצות לאכול מבחינת גר׳ פחמימות, חזרתי על בקשות והנחיות ממני אליו (אגב זה נדיר, שהוא גם שחרר אותי לצאת לבלות, מישהו בהחלט מתבגר), אמרתי שאהיה זמינה בנייד כמה שאפשר (בתקווה שהרשת לא תקרוס) ויצאתי.

לא  ידעתי למה לצפות, לדברי הסייעת בבי״ס האפליקציה לא תמיד עובדת ולא תמיד מופיעים ערכי הסוכר, אבל שידרתי לילד ביטחון, שאני סומכת עליו ושיהיה בסדר.

כשהגענו לפארק הירקון ראיתי שיחה שלא נענתה מהבן ווטסאפ ויצרתי קשר, מרפי התחיל לעבוד מוקדם באותו הערב, היה לו 54 סוכר. הרגעתי, הדרכתי והוא ביצע. ניתקנו את השיחה, בדקתי באפליקציה שעמדה במבחן המרחק ושידרה את ערכי הסוכר.

הרגשתי כמו ״אלוהים״, שאני רחוקה וידעת מה מצב הסוכר. התקשרתי עוד מס׳ פעמים לפני ההופעה וכן בסופה רק כדי לשמוע, שהוא אכל, צחצח שיניים, נכנס למיטה ונרדם.

יששש!!! הניסיון הראשון לעצמאות וחזרה שלי לחיים עבד ועבר