היום היה לי יום הפוך לגמרי
הבאתי את הסוכריה לביה”ס, כמובן דאגתי לבאזל זמני (עבור שנינו), כששבתי הבייתה לפני מגוון סידורים, הסוכר שלי היה במגמת ירידה אבל הרגשתי מצוין, בכל זאת בדקתי סוכר והיה לי 84.
החלטתי לקחת משהו מתוק, כי המשאבה המשיכה להתריע נמוך ונתתי עליו מעט אינסולין בהמלצת המשאבה.
דחיתי את הסידורים ליום אחר והלכתי לנוח, במהלך המנוחה היו התראות של סוכר נמוך והמשאבה עברה להשהיה, אבל מכיוון שלא הרגשתי אותן, הייתי בטוחה שהחיישן מזייף (קרה לפנות בוקר שהחלפתי חיישן בן 3 ימים).
כנראה שנרדמתי ממש חזק, התעוררתי בבהלה לקריאותיה של אמי וראיתי שהשעה לאסוף את הסוכריה וחברתו לכיתה כבר עברה, מנסה עדיין להבין מי נגד מי עם משאבה בהשהיה על 42 בצעתי בדיקה והסתבר, שיש לי 125, החזרתי מהשהיה, העברתי את המשאבה לבאזל זמני וטסתי לבי”ס, תוך כדי שאני מצלצלת לסייעת וכותבת לאמא של החברה, הסייעת נאלצה ללכת והילדים חיכו עם השומר.
קטע נורא מלחיץ (לא לשלוט בגוף שלי ואחד הפחדים הגדולים שלי מאז שחליתי) שלמזלי הסתיים טוב.
אני עדיין קצת “הפוכה” בכתיבת שורות אלה ועייפה, אבל למזלי הסוכר נורמלי, אם כי אכן היו זיופים בחיישן.
