הצעד הראשון לעצמאות הסוכרייה פוסט המשך

מאירועי הפוסט הקודם הבן שלי בן ה- 8 שמחובר למשאבה 780 של חברת מינימד עומד ללכת לחבר  פעם ראשונה לבד ואני אעקוב בנייד….          

אז היום המיוחל הגיע והבן שלי הלך לחבר שההורים שלו אינם מבינים בסוכרת , אבל מאוד פתוחים (הם גם שאלו מה הם צריכים לדעת) בצענו בדיקה לפני היציאה מהבית ועשיתי באזל זמני , כדי שבדרך לא יפול הסוכר. 

כמה הבהרות בנוגע לסוכרייה שלי : 

1) הבן שלי מסוג הילדים , שלא אוכלים בבוקר , פעם נלחצתי מזה , עד שאחד הרופאים במרפאת הסוכרת אמר לי :״ומה איתך? את אוכלת / שותה קפה בבוקר אפילו שאינך רוצה? ״ יש לו משאבה הוא לא חייב , והאמת הסוכרים יותר יציבים ככה והוא גם מחובר למשאבה 780  שתיכנס לפעולה אם יהיה צורך.

2) שהבן שלי עסוק עם חבר או בפעילות הוא לא אוכל , שהוא חוזר הביתה אז מתחיל הרעב…

בדרך שאלתי אותו איך זה מרגיש לו פעם ראשונה לבד וענה שבסדר (הוא לא איש של מילים , היה מסתדר בשב״כ לולא הסוכרת) , אמרתי שאני סומכת עליו. הגענו עם תיק מצוייד בגלוקגון , שתייה מתוקה, פתי בר , מים וכוס מדידה חד״פ לחטיף , מד סוכר + סטייקים , (בטרייה למשאבה הוחלפה יומיים קודם לכן) , חיישן שעדיין יש לו זמן (החיישן נגמר לאחר ששב הביתה) ונייד שישדר את ערכי הסוכר. לאורך כל הזמן , שכלל 2 זומים וזמן למשחקים ערכי הסוכר היו נורמליים. הגעתי ומצאתי ילד שמח ופעלתן. הגענו הביתה והוא אכל צהריים והשלים גם אחה״צ אכילת חטיף.

מסקנות – הגיע הזמן  ל״שחרר״ , יש עוד קצת עבודה , הוא די ״עפיפון״ וצריך להזכיר לו את הנייד שלו…  אבל סה״כ עבר בסדר.עודדתי ואמרתי כמה אני גאה בו. לשאלתי, אם עכשיו לימי הולדת ישחרר אותי ענה שעדיין לא , לחבר כן לימי הולדת לא , כי עוד קצת מפחד , אבל הסכמנו לגבי חברים שזה תלוי גם בהורים. אמרתי שאני איתו , מה שיחליט. בייבי סטפס (באיזשהו מקום בינינו אני רגועה שזה בהדרגה…)

עד הפעם הבאה , 

שלכם רחלי (אמא בתהליכי ״שחרור״).