אלוהי החיישן ומדיטרוניק

יש ילדים שהחלפת חיישן (וגם צינור) עוברת אצליהם חלק, ויש שזה אירוע טראומטי המלווה בבכי, צעקות, התנגדויות ומלווה לא אחת ב”שוחד”.

אנחנו נמנים עם אלה, שרק המילה חיישן גורמת להם לצרוח ולברוח ואיכשהו תמיד זה קורה, שהכי לא מצפים לזה, נניח יש עוד 4 ימים לחיישן, השעה 05:37 לפנות בוקר ויש לפחות שעה לישון, אבל החיישן הפסיק לעבוד והמשאבה עוברת לעדכונים והאפליקציה מכריזה פה-פהמממם!!!

ואורות שמאירים את כל החדר, כאילו היה כרגע איזה ניצחון של תחרות, ואז חצי יושנת פותחת את האור בודקת (ביננו בין צפצופי המשאבה שלי לאפליקציית המעקב שלו לשעון המעורר…), חושבת ומתייעצת עם הילד הישן, שנחליף עכשיו או שיבצעו בדיקות כל שעתיים? (מבחינתו אגב תמיד יעדיף בדיקות באצבע).

אני יודעת שיש לשים אמלה 45 דק’ לפחות והחלק הקשה לפנינו, להוריד את החיישן – מה שמכאיב לו מאוד, ממש כואב סהורדת הפלסטר ויש עוד את ההחדרה הטראומטית, שבמקרה הרע זה ידמם ויפול/לא ייכנס וכל זה כשיום ראשון ויש להתארגן לביה”ס…

לבסוף בחרתי באופציה ההחדרה שמתי אמלה וכיוונתי שעון, הסרתי את המשדר והטענתי אותו ופניתי להתארגנות הבוקר, הסוכריה מצידו ישן עד שאפשר היה להחליף חיישן,  ברגע ההחדרה התפללתי ונשמתי עמוק, ההחדרה עברה בהצלחה.

לאחר שעה הדרכתי את הסייעת לבדוק סוכר והדבר הוכתר כהצלחה (טוב חלקית, הצלחה מלאה תהיה 7 ימי שקט של חיישן מתפקד).  

עד הפעם הבאה  שלכם רחלי